יומן מסע בערב הסעודית

המסע לסעודיה.

א׳

ב 24 בדצמבר 2023 חזרתי מטיול בן 7 ימים בערב הסעודית.  את הטיול הזה תיכננתי כבר לפני מספר שנים, כאשר התחילה הנהירה הישראלית לדובאי.  בשונה מדובאי , ערב הסעודית נתפסה כארץ שיש לה לא רק הווה מרשים וכנראה עתיד מרשים לא פחות אלא גם עבר מרתק , היסטוריה עשירה הכוללת נוכחות מסיבית של שבטים יהודים ואף ממלכה  יהודית בדרום חצי האי ערב. בין שאר הסיבות והמטרות לטיול הזה , הייתה גם מטרה מקצועית – לתכנן טיולים מאורגנים עבור הקהל הישראלי (בשלב זה רק עבור מחזיקי דרכון נוסף) ולקהל  יהודי מחו״ל המעוניין בטיולים המותאמים לשומרי מסורת.

אשרת כניסה:

עד לפני 4 שנים , תיירות לא דתית לערב הסעודית לא הייתה קיימת.  ניתן היה להשיג אשרת כניסה לאנשי עסקים, לארועים מיוחדים למוזמנים בלבד, וויזת מעבר  למי שטס או נוסע דרך ערב הסעודית וכמובן אשרת עולי רגל למבקרים מוסלמים בערי הקודש לאיסלאם – מכה ומדינה.  תיירות עולי הרגל היא גם מרכיב הכנסה נאה  מאוד אך גם כאב ראש קבוע לשלטונות ערב הסעודית.  מאז הקמתה , ערב הסעודית נמנעה מכניסת תיירים לא מוסלמים בגלל החשש מהשפעה  ״שלילית״ על אורח החיים המסורתי של תושבי המדינה.  אבל אז נפל דבר בריאד. בשנת 2016 נסיך הכתר  , מוחמד בן סלמן הכריז על תכנית פיתוח ושינוי חברתי של המדינה תחת הכותרת : Vision 2030 – חזון 2030.  על החזון הזה נדבר בהמשך , אך אחת ההשלכות של החזון הייתה פתיחת הגבולות לתיירות  הנכנסת.   

בסוף שנת 2019 שלטונות סעודיה הכריזו על שינוי מדיניות רבת השנים ואיפשרו למבקרים פוטנציאליים נלהבים להנפיק אשרת  תייר דרך אתר האינטרנט במספר צעדים פשוטים.

העלות גבוהה יחסית , כ 130$ והיא כוללת ביטוח בריאות במהלך השהיה בשטח המדינה.  האשרה ניתנת לשנה.  מותר לשהות בערב הסעודית 90 יום ברצף ובסך הכל 180 יום במהלך השנה.  בהתחלה הכניסה הוגבלה לשדות התעופה הבינלאומיים ו 2 נקודות מעבר יבשתיות  מכיוון איחוד האמירויות ובחריין אך גם בתחום הזה חלו הקלות.

אשרת הכניסה זה היא המסמך העיקרי עבור כל מבקר בערב הסעודית. זה הרבה יותר חשוב מדרכון. בבתי המלון , ברכישת כרטיס סים וכו. תתבקשו למסור את מספר הוויזה ולא את מספר הדרכון.

דרכי הגעה מישראל:

הדרך הקלה, הקצרה והזולה ביותר מישראל לערב הסעודית עוברת בקפריסין.  טיסה של 35 דקות מנתב״ג ללרנקה, עליה למטוס של חברת לואו קוסט WizzAir לבירת חג׳אז – ג׳דה , קצת יותר משעתיים וחצי ואתם נוחתים בעיר המרתקת על שפת הים האדום, במרחק של סך הכל 990 ק״מ בקו אווירי מאילת.  יש כמובן דרכים נוספות. למשל דרך ירדן או דרך דובאי או דרך טביליסי , בירת גאורגיה.  אם תתעקשו לעבור את הדרך ביבשה , אתם יכולים לחצות את הגבול מישראל לירדן באזור אילת ולעלות על מונית מעקבה לעיר הצפונית של ערב הסעודית Tabuk או אפילו לנסוע באוטובוס מעקבה לג׳דה.  בסך הכל כ 1150 ק״מ.  אני בחרתי לטוס לבאקו , בירת אזרבייג׳אן ומשם לעלות לטיסה של חברת התעופה הלאומית האזרית לבירת ערב הסעודית – אר ריאד.  המראה במוצ״ש מבאקו, טיסה של שעתיים ו40 דקות מעל איראן וכוויית והנה אורות של העיר הענקית באמצע המדבר מבשרים על הנחיתה הקרובה ותחילתו של טיול מרתק.

ב׳

אחרי הנחיתה בריאד , עברתי את ביקורת הגבולות יחסית מהר.  טביעת אצבעות משתי הידיים , בדיקת הוויזה , מספר שאלות ״האם אתה מבקר בערב הסעודית בפעם הראשונה״ וכו.

אחרי שאספתי את המזוודה ויצאתי  לאולם קבלת הפנים , שמתי לב למספר דלפקים של חברות הסלולר המקומיות.  מכיוון שחבילת הגלישה של כרטיס  הסים הצרפתי של חברת Free לא מכסה את סעודיה , הייתי זקוק לסים מקומי.  עצרתי ליד הדלפק הראשון הנקרה בדרכי ורכשתי חבילה הכוללת 12 ג׳יגה לגלישת אינטרנט בעלות של 89 ריאל = 89₪. גם כאן , נדרשתי להציג את הוויזה ולהשאיר טביעת  אצבעות.

השלב הבא במסע – להגיע למלון. חברת Uber כמו גם חברת Bolt האסטונית פועלות ברחבי ערב  הסעודית.  כלומר באמצעות האפליקציות של שתי החברות האלה ועוד מספר חברות מקומיות  ניתן להזמין מונית במחיר סביר בהחלט. בזמן שבדקתי את עלות הנסיעה מהשדה למלון , קפצו עלי מספר נהגי מוניות מקומיים והציעו מחיר שהיה גבוה מהמחיר של אובּר ובולט.   בסופו של דבר סיכמנו על המחיר שהציע בולט ויצאנו לדרך.

את הלילה הראשון בערב הסעודית העברתי במלון באזור אשר  הוגדר על ידי נהג המונית כמרכז העיר.  צריך לקחת החשבון שמדובר  בעיר ענקית.  רוב העיר נראת כמו ג׳בליה ענקית לאורך עשרות קילומטרים כאשר פה ושם  מבחינים בגורדי שחקים  ומקבצים של ווילות של מעמד הבינים הגבוה.  עשירי ריאד גרים במלונות.  מה הכוונה במלונות ?  אין להם בית ?

אז זהו שיש להם בית רק שהבית שלהם הוא מלון.  סוג של ארמון שבנוי בסגנון של מלון עם חדרים ושרות חדרים ומסעדות וחדר כושר ובריכה ובתי קפה עם צוות עובדים.  יש במלון הפרטי מהסוג הזה גם חדרים לאורחים אשר באים לבקר את המשפחה.

מכיוון שבאתי לריאד רק ליום וחצי , לא רכשתי מלון אלא בסך הכל שכרתי באמצעות Booking.com  חדר במלון  אשר כאמור נמצא  במרכז העיר. נהג המונית שלי הוא סעודי בלבוש  מסורתי.  שמלה לבנה  לבנה  וכאפיה. פחות או יותר כמו כולם.  אנגלית שבפיו סבירה.  במהלך הנסיעה הנהג צפה במסך גדול בהופעה  של כוכב הזמר הסעודי Abdul Majeed Abdullah בג׳דה.  בשונה מדובאי , כאן בהחלט פוגשים הרבה מאוד מקומיים אשר עובדים כנהגי מוניות , קופאיות בסופרמרקט, מלצרים, עובדי ניקיון  ושאר נותני שרות.  המדינה שמה לה למטרה לשלב אזרחים סעודים בשוק  העבודה וזה בהחלט בולט לעין.  זהו אחד הסעיפים בחזון 2030 של יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן.  על חזון 2030 אני אדבר עוד בהמשך.   אחרי נסיעה של כחצי שעה הגעתי למלון 4 כוכבים חביב למדי.

ג׳

את היום הראשון בערב הסעודית הקדשתי כאמור לעיר הבירה , אר ריאד.  אר ריאד הוקמה במאה ה 18 על ידי על ידי צאצאי מאני אל מריידי שמוצאו מאל קטיף , עיר חשובה צפונית לדמאם המודרנית , על שפת המפרץ הפרסי.  אזור אל קטיף מפורסם היום בעיקר בזכות הנפט הסעודי.  אבל אז , במאה ה 15 מאני אל מריידי לא שמע על הנפט ולכן הלך להקים את עירו באמצע המדבר של נג׳ד.  לעיר הזאת הוא קרא דיריה, היום פרבר של אר ריאד.  לדיריה נגיע למחרת , יום שני ולכן עוד חזון למועד.  בינתיים אני בריאד אשר הוקמה כאמור במאה ה 18 על ידי משפחת סעוד, צאצאי  אותו מאני אל מריידה, בסמוך לדיריה.  אז לאן הולכים בריאד ? למען האמת עדיין אין יותר מדי אתרים ששווים ביקור בעיר הענקית עם קרוב ל 8 מיליון תושבים. החלטתי להתחיל מהמקום ממנו הכל התחיל , מגרעין העיר אר ריאד.  המקום נמצא במרחק 7 ק״מ מהמלון.  לקחת מונית ?  לא מעניין.  החלטתי לחפש תחבורה ציבורית.   תחבורה ציבורית בריאד זה בהחלט לא דבר מובן מאליו.  רשת המטרו הסופר מודרנית החדישה של ריאד עוד לא נפתחה.  בינתיים , אחרי 4 דחיות המטרו  אמור להתחיל לפעול בחודשים הקרובים.  בערב הסעודית כמו בערב  הסעודית אין זמן.  בונים הכל ביחד ולא בשלבים.  6 קוים, 176 ק״מ, 85 תחנות , 23 מיליארד דולר.  הפעלת רכבות אוטומטית , ללא נהג.  כמובן לא נשכח גם את המונורלס אשר אמור להתחיל לפעול במקביל למטרו ולחבר חלקים שונים של העיר  עם מרכז העסקים, הכנסים והבילויים החדש KAFD – King Abdullah Financial District, אליו אגיע מאוחר יותר , לקראת הערב.  אם אין מטרו , התחלתי לחפש אוטובוסים ו…גיליתי תחנת אוטובוס ליד המלון.  עובדות זרות מתאילנד הסבירו לי איפה התחנה של הקו שיקח אותי ישר לחלק העתיק של העיר , אזור מצודת Al Masmak.  תחנה נוחה , סגורה וממוזגת.  אוטובוס מודרני עם מעט מאוד נוסעים.  שאלתי את הנהג איפה קונים כרטיס.  הוא התחיל להסביר שהייתי צריך לקנות כרטיס בקיוסק או חנות , שאי אפשר לשלם דרך אפליקציה והוא לא מוכר כרטיסים.  ״אבל עזוב, אתה כבר פה, תיכנס ותיסע. הכרטיס לא חשוב״.  20 דקות נסיעה באזורים שכאמור מזכירים ערים ערביות רבות ברחבי המזרח התיכון.  בניה נמוכה , ללא שום סדר או תיכנון.  מעט מאוד אנשים ברחובות למרות שממש לא חם.   אחרי נסיעה של כ 20 דקות ירדתי ליד מתחם המוזיאון הלאומי אשר מהווה מכלול אחד עם ארמון Murabba.  ארמון Murabba היה  ארמון מלכי ערב הסעודית אשר נבנה במחצית השניה של שנות ה 30 של המאה ה 20. הוא היה בין המבנים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה של אר ריאד. הוא  נבנה בשנים של מציאת הנפט בחופי המפרץ הפרסי של הממלכה הסעודית.  הכסף התחיל לזרום לריאד והארמון  הישן כבר לא סיפק את צרכי המלך וחצרו.  מהלך העברת הארמון מזכיר את המעבר של הסולטנים העוסמאנים מהארמון הישן טוֹפּ קאפי אל החלק הצפוני ״האירופי״ של העיר.  לא שעבד אל עזיז הפך פתאום למודרני אל עם כספי הנפט בא התאבון לחיים נוחים יותר.

הארמון משמש היום כמוזיאון ומציג את ההיסטוריה המוקדמת  של הממלכה הסעודית.  הרבה מאוד כלים ששימשו את המלך ואת משפחתו.  הרבה תמונות מהעשורים הראשונים של הממלכה הסעודית.  הכל עשוי בטוב טעם , לא מעיק , מתוחזק לעילא ולעילא.  עובדי המוזיאון מסבירי פנים. האנגלית שבפיהם טובה.  בקומת הקרקע של המוזיאון הלאומי הסמוך לארמון מוצגות מכוניות היוקרה  ששימשו את המלך המייסד של ערב הסעודית , עבד אל-עזיז בן עבד א-רחמאן בן פייסל אָאל סעוד אשר נפטר בשנת 1953. אחרי הביקור בארמון ״החדש״ שמתי את פעמיי אל העיר העתיקה של ריאד , למצודת Al Masmak. אחרי כ 20 דקות הגעתי לשוק הסמוך לארמון.  השוק העירוני של ריאד.   לא מרשים ולא שווה ביקור.  המצודה מעניינת בהחלט. המצודה שנבנתה בשנת 1865  שימשה את שליטי ריאד ונג׳ד.  כיבוש המצודה של ידי המלך העתידי  עבד אל עזיז מידי יריביו המרים , בני משפחת אל ראשיד, שליטי ג׳אבל שמר ,  בינואר 1902 , מסמל את תחילת איחוד האדמות שבין המפרץ הפרסי למערב חג׳אז למה ש 30 שנה מאוחר יותר ייקרא ״ממלכת ערב הסעודית״ תחת שליטתו של המלך עבד אל עזיז.  בין השנים 1902 ו 1938 המצודה שימשה את בית הדין השרעי.  את הראשים כרתו כאן במקום , בכיכר שמול המצודה.  סמוך למצודת מסמק נמצא ארמון Al Hukm אשר בימים עברו שימש את מלכי בית סעוד בתקופת הממלכה הסעודית הראשונה והשניה והיום משמש את הממשל של מחוז אר ריאד ובית העיריה של הבירה הסעודית. בזה פחות או יותר מסתכמים אתרים היסטוריים של אר ריאד העיר.  לדיריה הסמוכה נגיע כאמור למחרת היום.

בינתיים נזכרתי שעוד לא שתיתי קפה. בתי קפה נמצאים בכל מקום.  כשאת אומרת קפה , למה את מתכוונת?  את המושג קפה בערב הסעודית יש לחלק לקפה הערבי המסורתי קהווה , אותו מגישים בכל מקום , בלובי של מלון , בשוק , בחנויות וקפה כפי שמקובל לשתות אותו במערב.  אני התעניינתי בשפה הערבי אבל כששאלתי על הקפה הערבי המסורתי בכל סניפי בתי הקפה הרבים הנמצאים בכל מקום , כמעט כולם עיקמו אף.  הקפה הערבי מסמל את האתמול.  היום ומחר שייך לסטרבקס, קפה קוסטה, הרשת המקומית ״חצי מיליון״ ועוד עשרות רשתות הנראות כפי שאנחנו מכירים במערב.  בית קפה מודרני המגיש מגוון סוגי קפה מאספרסו ועד קפוצ׳ינו ולאטה עם דברי מאפה.  הקפה המערבי בדרך כלל לא רע.

הקפה הערבי של סעודיה או הקפה הסעודי זה סיפור אחר לגמרי. מדובר  בדרך כלל  בקפה שמקורו בתימן.  קפה תימני הוא הקפה הראשון שהגיע לאירופה באמצעות העוסמאנים ששלטו באזור. הקפה התימני נחשב לנדיר יחסית.  כמחצית בכלל היצוא של הקפה התימני מגיע לערב הסעודית.  כדי לקבל קפה ערבי או קפה סעודי , קולים את פולי הקפה  קליה קצרה , מה שנקרא קליה בהירה.  גרעיני הקפה קשים עד כדי כך שמטחנת קפה ביתית לא מצליחה לטחון אותם.  אחרי הקליה מוסיפים תבלינים שונים כמו הל , זעפרן , ציפורן ועוד.  הקפה נראה כמו מרק עוף בצבע צהוב כתום. ״עזוב אותך מקפה ערבי״ אמר לי בריסטה צעיר בלבוש מודרני  ברשת ״חצי מיליון״ הסעודית ומזג לי אספרסו כפול.   

ד׳

שמתי לב שבאזורים המרכזיים של ריאד מפוזרים קורקינטים אותם ניתן לשכור לפי דקות באמצעות אפליקציה כמקובל  במקומות מפותחים יותר ומפותחים פחות ברחבי העולם והחלטתי שזה יותר מעניין מאשר להתנייד במוניות. הורדתי אפליקציה רלבנטית ושמתי את פעמיי לכיוון מרכז העסקים, הכנסים והבילויים החדש KAFD – King Abdullah Financial District אשר נמצא בצפון העיר. בדקתי בגוגל מאפס והבנתי שמדובר במרחק של כ 8 ק״מ.  בדרך החלטתי להכנס לכל מיני שכונות פחות  תיירותיות.  יצאתי לדרך וכאן גיליתי עד כמה אר ריאד (בדומה לדובאי ורבו דאבי) לא מתחשבת בהולכי רגל או רוכבי קורקינט.  בגלל המרחקים הגדולים כולם מתניידים במכוניות.  התחבורה הציבורית עדיין לא מפותחת דיה.  ולעתים קרובות אתה נמצא בנקודה א ורוצה להגיע לנקודה ב. אתה בודק במפה ומגלה שהמרחק בין שתי הנקודות לא עולה על חצי קילומטר אבל כשאתה בודק באפליקציית מפות אתה מגלה שמדובר בנסיעה של כ 4 ק״מ או הליכה רגלית של 7 ק״מ כי הסופרמרקט אליו אתה רוצה להגיע נמצא מאחורי מערכת סבוכה של גשרים ומחלפים ואין מדרכה שמובילה לשם בלי להקיף חצי עיר.  אחרי מספר הסתבכויות עם גשרים ומחלפים הגעתי לKAFD.  בדרך עברתי על פני גורד שחקים  מפורסם הנקרא מרכז הממלכה או מגדל הממלכה. מדובר בגורד שחקים השלישי בגודלו בערב הסעודית.  בבניין ישנם קניון , בית מלון ודירות  מגורים. השליש העליון של הבניין בנוי בצורה פרסולה הפוכה , ושני קצותיה מקושרות באמצעות מעבר מקורה באורך  של 56 מטר. המעבר המקורה פתוח למבקרים, וניתן להגיע אליו במעלית, שמוחלפת במעלית נוספת המובילה לפתח המעבר. גובה המגדל 302 מטר.

כמו הרבה  מבנים מרשימים מהסוג הזה , גם מגדל הממלכה עומד באמצע שום מקום ובעתיד מתוכנן  למלא את כל השטח שמסביבו בשכונות מודרניות.

מרכז העסקים, הכנסים והבילויים החדש KAFD – King Abdullah Financial District הוא מרכז העניינים החדש של בירת ערב הסעודית. הבניין הגבוה ביותר ברובע העסקים שייך לחברת Aramco – "חברת הנפט הערבית-אמריקנית״. מדובר  בחברת הנפט הממלכתית של ערב הסעודית אשר הוקמה בשנת 1933 על ידי האמריקאים ולאט לאט במספר מהלכים מבריקים בית המלוכה הסעודי השתלט עליה והיום הוא מחזיק ב 100% של מניות החברה.

מספרים שכאשר אמריקאים שעסקו בחיפושי הנפט  בבחריין ביקשו להפגש עם המלך המייסד של סעודיה , עבד אל עזיז , כדי להציג בפניו את העתיד המזהיר שמצפה לו  ולממלכתו כאשר ימצאו נפט במעמקי הים לחופה המזרחי של ערב הסעודית.  ״אם יש נפט ליד חופי בחריין, איו שום סיבה שלא יהיה נפט בסעודיה  הסמוכה לבחריין״. המלך היה מאוד סקפטי גם לגבי עצם הרעיון שהנפט יעזור איכשהו לפתח את ארצו כמו גם  לגבי הפרספקטיבה למצא נפט סעודיה.  ״אבל תחפרו, למה לא.  גם אם לא תמצאו נפט, אולי תמצאו מים ולמים אנחנו בהחלט זקוקים״. כל השאר היסטוריה וההווה הוא גורד השחקים של ארמקו באמצע הסיטי החדש של ריאד.  המקום בנוי ברובו וכבר היום מידי ערב אחרי שעשרות אלפי העובדים עוזבים את המשרדים שלהם, אלפים רבים אחרים באים לבלות במסעדות , בתי הקפה ואולמות הקונצרטים.  כל זה יקבל תנופה נוספת כאשר מערכת המטרו והמונורלס של ריאד תתחיל לפעול.  אחרי כוס קפה נוספת באחד מבתי הקפה של KAFD סיימתי את יומי הראשון בריאד.

ה׳

למחרת היום אני וחברי אלכס שהגיע בינתיים מלטביה אספנו את חפצנו ושמנו את פעמנו לכיוון אתר היסטורי חשוב הסמוך לריאד הבירה.  מדובר באתר של העיר דרעיה.  דרעיה היא למעשה הבירה הקדומה יותר של שושלת אל סעוד.  א-דרעיה שימשה כבירת אמירות א דרעיה תחת השושלת הסעודית הראשונה משנת 1744 עד 1818. היא נחשבת לגרעין הוואהביה ולמשכן המקורי של בית סעוד.  א-דרעיה נוסדה בשנת 1446. על הגדה המזרחית של הוואדי, מול א-טוריף, נמצאת בוג'אירי, שם התגוררה משפחתו של השייח' מוחמד אבן עבד אל והאב (1703-1792) לאחר שגורשו מאל-עוינה. לאחר 1745, הוא הפך חשוב יותר מהשיח' מוחמד אבן סעוד, שהתגורר בא-טוריף הסמוכה. אבן סעוד הצטרף לתנועה הרפורמציה הווהאבית וכרת ברית עם האימאם מוחמד אבן עבד אל-והאב ב-1744. בית סעוד השתלט על רוב חצי האי ערב, התקדם לחג׳אז וכבש את מכה ב 1806.

הסולטאן העוסמאני רצה להגביל את הכוח החדש בחצי האי ערב. במהלך המלחמה העוסמאנית ווהאבית הוא שלח את המושל המצרי שלו, מוחמד עלי למערכה  נגד הסעודים בנג'ד.

נווה המדבר הותקף על ידי אבראהים פאשא , בנו של מוחמד עלי פאשה, בשנת 1818 ונפל לאחר שישה חודשי מצור. החברים החשובים ביותר של החמולה הסעודית נכלאו ובמקרים מסוימים נחטפו או הוצאו להורג.

בשנה שלאחר מכן, נהרסה א-דרעיה כליל וא-טוריף וע'סיבה נותרו נטושים עד היום.

כאמור כאן בדרעיה נפגשו מֻחַמַּד אִבְּן עַבְּד אלוַהָאבּ, מייסד התנועה הוובאבית  ומוחמד אבן  סעוד וכרתו ברית.  כאן נולד הרעיון המדיני הדתי שאפיין את ערב הסעודית ממש עד השנים האחרונות.  הרעיון המרכזי של הוובאביזם, זרם סלאפי שמרני, זה להחזיר עטרה ליושנה.  להחזיר את הקהילה המוסלמית לאורחות חיים שאפיינו את ימי  הנביא. לטהר את הדת והאמונה מכל מיני תוספות ותופעות מודרניות.  הם פעלו באופן קיצוני ונמרץ כנגד כל מי שנחשד בחוסר דבקות בגרסה הרדיקלית של האיסלאם.  העישון נאסר ולעתים קרובות המעשנים הוצאו להורג.   הקסנופוביה ביחס ללא מוסלמים הייתה קיצונית במיוחד. בראותם זרים , הווהאבים נהגו  להסתיר את פניהם כדי לא להדבק מרוח הטומאה.  הם קידשו פשטות ופגעו בכל מי שהחצין את עושרו.  כאשר סולטאן עוסמאני חדש היה עולה לשלטון הוא היה שולח שיירה גדולה וחגיגית מאיסטנבול דרך קהיר  למכה.  התהלוכה הובילה מתנות רבות למנהיגות הדתית של מכה וגולת  הכותרת – כסווה חדשה לכעבה.  כסווה הוא הבד אשר מכסה ומקיף את הכעבה במכה.  הווהאבים היו תוקפים את השיירות , שודדים את המתנות יקרות הערך כמו גם את הכסווה המפוארת החדשה.  הם טענו שכסווה יקרה ומפוארת סותרת את עיקרון הפשטות שהנהיג הנביא. הווהאבים ראו בכל המוסלמים אשר לא חולקים איתם את העקרונות המחמירים של האיסלאם הסלאפי כופרים,  אותם מותר  לשדוד ואף להרוג.  זה הווהאביזם אשר היה מזוהה עם השושלת הסעודית ועם האידיאה הממלכתית הדתית  של ערב  הסעודית ואשר בגללו עד לא מזמן התיירות הלא דתית לערב הסעודית הייתה אסורה.  הווהאבים איימו לא פעם על בית המלוכה הסעודי עצמו. זה קרה כבר בשנת 1927  כאשר שבטי מוטייר ועג'מן שהשתייכו לתנועת אל אחואן האמונה על רעיונות סלאפיסטיים התמרדו נגד אבן סעוד מלך נג'ד וחיג'אז ועסקו בפשיטות חוצות גבולות לחלקים של אמירות עבר הירדן, עיראק המנדטורית ואמירות כוויית.  נכדו  של אחד מראשי המרד ההוא היה ג'הימאן אבן מוחמד אבן סייף אל-עותייבי אשר הוביל בדצמבר 1979 כ 500 מחבלים קיצוניים להשתלטות  על הכעבה במכה בין השאר בטענה שהשושלת הסעודית מתכחשת לעקרונות הסלאפיים של האיסלאם , מאפשרת לאמריקאים לפעול  בערב  הסעודית ומייצאת נפט לאמריקה.  הם דרשו לגרש את כל הזרים הלא מוסלמים מאדמת סעודיה.

היום א דרעיה הפכה לאחד מאתרי התיירות המרכזיים של אזור ריאד.  האתר משוחזר להפליא.  המקום משמש לכל מיני ארועי תרבות , תערוכות ופסטיבלים.  במקום פועלים בתי קפה ומסעדות יוקרה .

אחרי סיור מקיף באתר יצאנו לשדה התעופה ועלינו על טיסת חברת התעופה הלאומית של סעודיה לעיר הדרומית אבהא.

טיסה של כשעה ורבע בהובלת הטייס וולדימיר , מדבר אין סופי ללא סימני חיים נפרס מתחתנו  ואנחנו נוחתים בבירת חבל אסיר.  שדה התעופה של אבהא היה יעד להתקפות רבות של החות׳ים במהלך מלחמת 8 השנים בין ערב הסעודית למורדים מצפון תימן. בזמן שחיכינו ליד דלפק השכרת הרכב בשדה התעופה , קראתי על הטילים שנפלו  כאן בסך הכל לפני מספר שנים. אבהא מרוחקת רק כ 100 ק״מ  מהגבול עם צפון תימן החות׳ית והטילים שנפלו כאן אכן גרמו לנפגעים.

חבל אסיר נמצא בגובה שבין 2000 ל 3000 מטר מעל פני הים מה שהופך אותו לאתר תיירות מבוקש בקרב  תושבי חצי האי ערב.  הטמפרטורות כאן הרבה יותר נוחות. בחודש דצמבר סביב 17-19 מעלות במהלך היום וסביב 7-8 מעלות צלזיוס בלילה.  בקיץ הטמפרטורות נעות בין 30 ל 35 מעלות. ממש שווייץ. החלקים הדרומיים של אסיר היו פעם חלק מתימן.  כאן , עד המאה ה 6 לספירה התקיימה  ממלכת חמיר היהודית .  ממש בסביבה התקיימה ממלכת שבא.  מכאן יצאו רוב מבצעי הפיגועים של 11.9.  ברוכים הבאים לחבל אסיר אשר עד לסיפוחו לממלכה הסעודית , בין השנים 1907 ו 1930 הייה לאמירות העצמאית אסיר.

קבלת הרכב השכור נמשכה זמן רב.  כולם חמודים , כולם חביבים , כולם מחייכים אבל מאוד לא מקצועיים.  כל דבר לוקח הרבה זמן כי כל דבר צריך לבדוק.  אין ספור טעויות בדרך מילוי הטפסים גורם לתיקונים אין סופיים.  בסוף הרכב ברשותנו ואחרי ביקור בקניון מקומי וחנות תבלינים עם קפה מתימן אנחנו מסיימים את הערב  הראשון בחבל אסיר בשתיית קפה ערבי צהוב.

ו׳

כפי שכבר ציינתי, בשונה מאיחוד האמירויות , בערב הסעודית דווקא פוגשים לא מעט מקומיים בכל העבודות והתפקידים.  מפקידי קבלה בבתי המלון , דרך נהגי המוניות ועד לעובדי  ניקיון.

כ 13 מיליון מתוך 36 מיליון התושבים בממלכה הם מהגרי העבודה. בעיקר מהודו , בנגלדש, מצרים, סוריה, תימן. מהגרי העבודה ממדינות העולם השלישי חיים בדרך כלל באזורים  שאפשר להגדיר כשכונות עוני. רמת התחזוקה, התשתיות  והניקיון במקומות כאלה ירודים  מאוד.  בריכוזי המהגרים מטבע הדברים אפשר למצא לא מעט חנויות ומסעדות אתניות.

עובדים זרים באים לא רק מרקע סוציו אקונומי נמוך. ניתן לפגוש לא מעט זרים בתפקידי ניהול וטכנולוגיה עלית.  רמת החיים שלהם גבוהה ולעתים קרובות הם גרים במתחמים סגורים הכוללים בריכות , ספא, חדרי כושר ו….יצור  אלכוהול עצמי.  אגב השכר של הזרים האלה באותם התפקידים נקבע לפי דרכון. הדרכונים שמקנים שכר גבוה – ארה״ב , האיחוד האירופי, אוסטרליה , דרום אמריקה.

סוג ב׳ – עובדים ממדינות חבר העמים. השכר שלהם בדרך כלל פי 1.5-2 נמוך משכרם של בעלי הדרכונים  מסוג א׳. דרכונים סוג ג׳ – פיליפינים, בנגלדש, הודו , פקיסטן ויתר  מדינות העולם השלישי. השכר שלהם באותם התפקידים בדרך כלל נמוך פי 2-3 משכרם של בעלי דרכון סוג ב׳.

המדינה הסעודית עושה הכל כדי לשלב את המקומיים בשוק העבודה וכדי לקדם את המטרה המוצהרת ותוך כדי זה לשלוח את העובדים הזרים ממדינות העולם השלישי הביתה גם אחרי 8-10-15 שנה בסעודיה.  קיימת רשימה ארוכה של מקצועות הפתוחים רק לאזרחי סעודיה.  הרשימה כוללת מקצועות כמו קופאיות בסופר, נהגי המוניות , מנהלי בתי המלון וכו.

היום השלישי בסעודיה התחיל בבירת חבל אסיר – אבהא. אין בעיר  עצמה , הפרוסה על שטח גדול עם הרבה בתי מלון וקניונים יותר מדי אתרים ששווים ביקור….מלבד אתרי הטבע בפאתי העיר.  הנקודה הראשונה אליה הגענו הייתה הטיילת המרהיבה ממנה נשקף נוף קדומים על הרי הפארק הלאומי של אסיר.  כאן בטיילת פגשנו בפעם הראשונה להקה של בבונים.  המוני  בבונים מתגוררים במרחב העצום שבין העיר טאיף בחבל חג׳אז לבין הגבול התימני וכנראה גם בתימן עצמה.  מדובר במאות קילומטרים שלאורכם פוגשים אלפי קופים שנעים בלהקות.  אחרי הביקור  בטיילת המשקיפה על הרי אסיר המשכנו למצודת העיר אבהא אשר הייתה סגורה.   יצאנו מהעיר לכיוון אחת האטרקציות המרכזיות  של אזור אבהא – העיירה המסורתית המשוחזרת באופן מושלם Rijal Almaa.

הדרך מאבהא ל Rijal Almaa יורדת מהנקודה הגבוהה ביותר בערב הסעודית , מעבר ההרים Al Souda בגובה של כ 3000 מטר מעל פני הים.  בפניה מהכביש הראשי לכיוון הירידה המרהיבה  ל Rijal Almaa עצרנו בצומת דרכים עם חנויות  ירקות , בתי קפה וקיוסקים בהם מגישים  פיתות שנאפו בתנור חשמלי כאן במקום  עם לאבנה בליווי תה נענע או קפה ערבי. כשבאנו להזמין , פנה אלינו אדם סביב גיל 50+ באנגלית טובה ושאל מאיפה אנחנו.  באופן כללי ברוב המקומות לא היה לי שום חשש להגיד שאנחנו מישראל , אבל סיכמנו עם אלכס שנציג את עצמנו כלטבים.  כשבני שיחנו היו מתקשים עם המיקום של המדינה הלא מוכרת על המפה , היינו מסבירים שזה באזור שבין גרמניה לשבדיה.  השם גרמניה עורר בדרך כלל תגובות נלהבות.  האדם שפנה אלינו ליד הפיתות התגלה כפרופסור לחינוך מאוניברסיטת ג׳דה.  אחרי מספר משפטי נימוס הוא הודיע שמכיוון שאנחנו אורחים , הוא לא יכול להרשות לנו לשלם.  ״הפיתות עם הלאבנה והתה עלי״ הודיע האיש חגיגית ונפרדנו כדידים. בירידה ל Rijal Almaa פגשנו לא מעט בבונים ואז , כבר בעמק נגלה לעיננו מגדל אשר כמותו ראינו אחר כך במקומות רבים נוספים. מדובר  במגדלי שמירה מימי הביניים המאוחרות.  ליד המגדל עומד לו מסגד.  בדיוק כשעצרנו לצלם את המגדל , הגיע המואזין של המסגד ושאל האם אנחנו רוצים להכנס.  מיד הסכמנו אבל אז התברר שהוא התכוון לשרותים. כשרצינו להכנס למסגד , האיש שאל לדתנו וכאשר התברר לו שאיננו מבני ברית מוחמד , נתן להבין שלגוים הכניסה אסורה.  נפרדנו כידידים לא לפני שהאיש העניק לנו שני בקבוקי מים.  באופן כללי , חלוקת  בקבוקי מים לעוברים ושבים זהו מנהג נפוץ מאוד בכל מקום.  במוזיאונים ואפילו בקניונים מונחים מארזים של בקבוקי מים של 200 מיל.  וכל דכפין יכול לקחת.

הגענו ליעדנו.  מדובר בעיירה בת כ 900 שנה המזכירה את בתי האבן ובתי החימר בתימן.  הכניסה עולה 10 ריאל = 10 שקלים.  לרוב הבתים אפשר להכנס. מדובר בבתים בני 3 קומות.  מעניין להגיע לחלק האחורי של העיירה עם הבתים שעוד לא שופצו.  כאן מתברר עד כמה השיחזור נאמן למקור.  לא רחוק מעיירת  מוזיאון נמצאת חוות דבש אשר גם היא משמשת אטרקציה חשובה של האזור.  תמורת 10 ריאל המבקר יכול לטעום כ 20 סוגי דבש.  האם שווה לקנות ? הדבש הזול ביותר עולה 100₪ לקילו.  סוגי הדבש היקרים עולים 700₪ לקילו.  האם הם שווים את המחיר ?  איכותם וטעמם לא עולה באיכותו על דבש  בינוני בישראל שעולה 40-50₪ לקילו.  הדבש המוערך ביותר בערב הסעודית בפרט ובחצי האי ערב בכלל הוא דבש מתימן. חבל אסיר ההיסטורי היה מחובר לתימן ולכן גם הדבש מאסיר נחשב למשובח במיוחד.

את הלילה העברנו בסוג של חאן עם דירות בנות 2 חדרי שינה וסלון + מטבח , מפרסת וטלוויזיה. בטלוויזיה הסעודית גילינו ערוץ חדשות שמציג כל הזמן את המלך במועצת השורה, המועצה המייעצת למלך שאת חבריו בוחר המלך עצמו , ערוץ המציג  בשידור חי את הנעשה באזור הכעבה במכה, ערוץ שמציג את מכה שמחוץ לכעבה , ערוץ סרטי בוליווד המדובבים בערבית , ערוץ של סרטים  אמריקאים משנות ה 50.

בלילה, בגובה של 3000 מטר  היה קר ומפזר החום שהיה בחדר השינה לא הספיק.  היום השלישי בסעודיה הגיע אל סיומו.

ז׳

התחנה הבאה שלנו בדרך לג׳דה הייתה בעיר Baha. האזור מפורסם  בשל היערות הרבים שמקיפים את העיר , מפלוני  מים  בשמורות טבע ומספר מבצרים משוחזרים להפליא , כמו למשל מצודת Almalad. את היום העברנו בנסיעה ל Baha עם מספר עצירות בדרך. מכיוון שמדובר באזור תיירות פנים  פופולרי , העיר משופעת בבתי מלון ברמות שונות.  נשארנו לישון בעיר ולמחרת היום ביקרנו באחת האטרקציות המפורסמות של דרום מערב סעודיה , שרידי הכפר Thee Ain בתוך נווה מדבר המפורסם בבננות שלו.  כמו במקומות רבים אחרים, גם כאן  מצאנו אתר תיירות מושקע מאוד , נקי מאוד , הכניסה חינם ….אבל ריק מתיירים.  מלבדנו פגשנו עוד תייר זר אחד. בהעדר תיירים , קיבלנו את מלוא תשומת הלב.  גם בקבוקי מים וגם תה.  גם הדרך ל Thee Ain היא חלק מממלכת הבבונים השורצים כאן בכל מקום.

המשכנו בנסיעה לאחת הערים החשובות של חג׳אז – טאיף. העיר מפורסמת עוד מימי הנביא מוחמד.  היא נחשבת לבירת הקיץ של ערב הסעודית.  לכאן עוברת הממשלה הסעודית במהלך חודשי הקיץ בגלל הטמפרטורות הנוחות בהשוואה לאזור המדברי של הבירה ריאד.   עוד לפני בואו של האיסלאם,  בסביבות העיר ישבו שבטים יהודיים אשר גורשו  לכאן על ידי ממלכת אתיופיה בעקבות  המלחמות שלה עם ממלכת חמיר היהודית.

בטאיף כבר מרגישים את קרבתה של מכה.  כאן פתאום הרגשנו מה הוא בינתיים פלח התיירות העיקרי  של ערב הסעודית – התיירות הדתית לערי הקודש .  אוטובוסים רבים עם צליינים מרחבי העולם חנו בכיכר השוק. טאיף מרוחקת פחות מ 100 ק״מ ממכה ורוב הצליינים קופצים לביקור בעיר המפורסמת בארמונות של עשיריה כמו גם הארמונות של משפחת המלוכה ומקורביה. כאן בטאיף בספטמבר  1924 עבד אל עזיז אבן סעוד התחיל את כיבושה של ממלכת חג׳אז אשר יחד עם אמירות אסיר ואמירות נדג׳ אוחדו למה שכמה שנים מאוחר יותר יקבל את השם ממלכת  ערב הסעודית.  ב 5 בספטמבר 1924  צבאו של אמיר  נדג׳ המלך הראשון של סעודיה כבש ללא קרב  את אחת הערים החשובות של אמירות חג׳אז,  טאיף. העיר פשוט נכנעה ללא קרב לאחר שהמשמר  ששמר על העיר ברח.  תושבי  העיר פתחו את השערים ונכנעו.  החיילים הוואהבים של איבן סעוד נכנסו לעיר ופתחו בטבח נוראי.  שופטי וזקני העיר הסתתרו במסגד. החיילים הווהאבים פרצו למסגד , הוציאו החוצה את כל מי שהסתתרו בו ופשוט חתכו באמצעות חרבות את כולם לחתיכות. בתוך כמה שעות הם טבחו בדרך דומה בכ 400 מתושבי העיר.  גברים , נשים וילדים.  איבן סעוד דווקא התנער מהטבח שביצעו חייליו. הוא הרי  היה זקוק לתמיכת ההמונים בהמשך פעולות הכיבוש שלו ברחבי חג׳אז.  המלך של חג׳אז חוסיין בין עלי אשר זמן קצר קודם לכן הכריז על עצמו כחליפה ומלך כל הערבים , נאלץ לברוח לאחד מבניו , המלך של עבר  הירדן , עבדאללה איבן חוסיין.  אגב אותו חוסיין בן עלי נפגש עם רשימה של מנהיגים ציוניים  במטרה להגיע לסוג של הסכם בין התנועה הציונית לבין הממלכה הערבית המאוחדת אשר עמדה (לפחות מבחינתו של חוסיין) אז על הפרק.  גם מנהיג העדה החרדית , הרב זוננפלד נפגש עם חוסיין בן עלי ואף הצליח לשנורר ממנו תרומה גדולה לעניי העדה החרדית בירושלים.

אחרי מותו של חוסיין בן עלי בשנת 1931 ברבת עמון , גופתו הועברה לירושלים והוא נקבר על הר הבית.  בלוויה שלו השתתף גם הרב הראשי לארץ ישראל , הרב יעקב מאיר.

ח׳

הדרך מטאיף לג׳דה אורכת בסך הכל כשעתיים וחצי.  הירידה מטאיף לכיוון מכה מרהיבה.  יצאנו מהעיר לקראת שקיעה ועצרנו בתצפית המשקיפה על רכס הרים מלא הוד. המקום שורץ בבונים.  תושבי טאיף מגיעים  לכאן במכוניות שלהם וזורקים לכיוון הקופים הנלהבים את שקי האשפה הגדולים עם שאריות האוכל.  הבבונים מפרקים את השקיות ועובדי ניקיון אוספים את הליכלוך שנשאר  במקום. גם כלבים וציפורים מצטרפים לחגיגה הקולינרית.

חלפנו על פני מכה ולא נכנסנו כי בכבישים המובילים לעיר קיים שילוט המזהיר שהכניסה  לעיר מותרת רק למוסלמים.  לא מוסלמים חייבים לנסוע אך ורק בכבישים עוקפים.  החלטנו שהתאסלמות לא עומדת על הפרק ואחרי כשעה הגענו לתחנתנו האחרונה בטיול.

העיר העתיקה המהממת של ג׳דה, בירת חג׳אז.   יש כאן יחסית לא מעט תיירים מברזיל  , בריטניה ומדינות כדורגל נוספות. הסיבה היא – אליפות העולם בכדורגל לקבוצות.  למחרת היום , יום שישי ,  יתקיים  משחק הגמר של האליפות בין מנצ׳סטר סיטי  לבין פלומיננסה מריו. העיר שוקקת חיים.  מאות רבות של בתי קפה , מסעדות וחנויות פתוחות לתוך הלילה.

למחרת היום , יום שישי.  היום הקדוש המוקדש לתפילה ודרשות במסגדים. חנויות, שווקים וקניונים סגורים.  חלקם ייפתחו בשעות  אחר הצהרים , חלקם רק למחרת היום.   לפי המסורת המוסלמית כאן בג׳דה קבורה חווה אמנו וקברה מצוי בבית העלמין המוסלמי לא רחוק מהעיר העתיקה. כבר מאות שנים המקום מהווה תחנת חובה עבור רוב עולי הרגל למכה.  מלבד היותה העיר הגדולה של חג׳אז והעיר השניה בגודלה במדינה , היא גם נמל חשוב שדרכו עולי הרגל היו עוברים בדרך לחאג׳ או אוּמרה, סוג של עליה לרגל אשר חשיבותה פחותה מזו של החאג׳. החאג׳ למכה מתקיים מדי שנה בתאריכים קבועים מראש במשך 5 ימים.  מכיוון שכל  מוסלמי בעולם רוצה  לעשות את החאג׳ לפחות פעם בחיים ובעולם חיים קרוב לשני מיליארד  מוסלמים, ערב הסעודית מגבילה מאוד את מספר המשתתפים בחאג׳ בכל שנה. כל מדינה מקבלת הקצאת מקומות על פי גודל האוכלוסיה המוסלמית שלה.  גם למצב היחסים של המדינות השונות עם ערב הסעודית יש השפעה על המכסה שהיא תקבל. זמן ההמתנה לאישור המיוחל לחאג׳ יכול להגיע עד כדי 25 שנה.  אנשים מבוגרים ואלה שלא עשו אך החאג׳ מעולם מקבלים קדימות.

בכל שנה מגיעים  לחאג׳ קרוב ל 2 מיליון עולי רגל.  מדובר בלוגיסטיקה  סבוכה הכוללת אמצעי בטחון מורכבים. לצורך קבלת משתתפי החאג׳ הוקם טרמינל ימי מיוחד ושדה תעופה מיוחד אשר בשאר ימות השנה משרת חברות  לואו קוסט.  לאורך קילומטרים לפני הטרמינל הוקמו תחנות אוטובוסים אשר  קולטים את המשלחות.  במכה ובסביבתה מוקמות ערי אוהלים למי שלא יכול להרשות לעצמו מלון 5 כוכבים המשקיף על הכעבה.  חאג׳ זה עסק יקר למדי.  נכון לשנת 2022 השתתפות בחאג׳ עולה לזוג של מוסלמים מישראל כ 67 אלף ₪.

העיר העתיקה של ג׳דה , אל באלד , אשר עוד בשנות ה 40 של המאה ה 20 הייתה מוקפת חומה ומפורסמת בבנייני אבן המיוחדים שלה  עוברת תהליך שיקום כללי.  עוד לפני 10 שנים היה זה החלק המוזנח, העני  והפחות מפותח של העיר.  רבים מתושביה המקוריים של אל באלד קיבלו צו פינוי ללא שום פיצוי,  מה שעורר התנגדות למהלך.  כמובן להתנגדות הזאת אין שום משמעות.  חלקים מהעיר העתיקה הפכו לרובעי רפאים. עקב עבודות השימור , רבים מהרחובות חסומים.  העיר עוברת מתיחת פנים כללית אבל עושה רושם שהיא גם מאבדת את אופיה וצביונה.   התוצר הסופי שמתקבל נראה מאוד ממוסחר ומאוד תיירותי.  העיר החדשה של ג׳דה נמצאת צפונה מאל באלד וגם היא עוברת תהליך פיתוח מואץ.  תחנת הרכבת המרכזית המודרנית שדרכה עוברת הרכבת המהירה המקשרת את  אל מדינה עם מכה היא דוגמא נהדרת ומרשימה של העתיד הצופן לג׳דה.  היום המטרופולין שלה מונה כ 5 מיליון תושבים אך נראה שזאת רק ההתחלה.  כל זה בסך הכל במרחק טיסה של פחות משעתיים מנתב״ג. מהאתרים המרשימים של ג׳דה החדשה צריך לציין את הטיילת הנמתחת לאורך קילומטרים רבים.  קפיצה קלה ואתה ב …סודן.

  

תופעה שעדיין די נפוצה בבתי קפה ומסעדות בסעודיה. מרחב נפרד לגברים בודדים ולמשפחות.  איפה יושבות בחורות בודדות , אתם שואלים ?  ובכן עד לפני מספר שנים בחורות בודדות (או נשים נשואות) לא יכלו לצאת לבד מהבית ולכן עצם הרעיון שבחורה בודדה , ללא ליווי של גבר , תצא לרחוב ותיכנס למסעדה או בית קפה פשוט  לא נלקח בחשבון. זה כבר השתנה. מותר  גם לנשים להסתובב לבד וללכת למסעדות ובתי הקפה.  עדיין במקומות רבים קיימים מרחבים נפרדים לגברים בודדים ולמשפחות.   ההפרדה לא קשיחה ובדרך כלל גברים זרים יכולים לבחור איפה לשבת.

ערב הסעודית עוברת תהליך מערביזציה מואץ.  ממדינה עם חוקי שריעה בגרסה היותר קשוחה שלה שבה עד לפני מספר שנים למשטרת הצניעות היה כח עצום , בהנהגתו של יורש העצר , מוחמד בן סלמאן , ערב הסעודית עוברת אל המאה ה 21 בקפיצות. ניקח לדוגמא את משטרת השריעה – mutaween. המשטרה כפופה ל״ועדה הממלכתית לעידוד המידות  הטובות ומניעת החטא״. סיפור קצר שימחיש איפה ערב הסעודית הייתה לפני עשור ואיפה היא היום. בשנת 2013 לערב הסעודית הגיעה משלחת אומנים מאיחוד האמירויות כדי להשתתף בפסטיבל התרבות העממית באר ריאד הבירה.  המשלחת הפעילה מאהל שבו הוצגה  תרבות עממית אמירתית.  יום אחד למאהל האמירתי פרצו אנשי משטרת המידות הטובות ועצרו ציירת אשר לא הייתה רשומה כחברה במשלחת עקב הגבלות על השתתפות נשים בארוע.  יחד עם הציירת נעצרו 3 גברים אמירתים בעוון ….יופיים.  הגברים הוגדרו ״יפים מדי״ מה שיכול היה להביא ל״התאהבות בהם מצד הנשים המבקרות בפסטיבל״. כל העצורים האמירתים גורשו מהמדינה. ראש המשלחת האמירתית התנצל על ״הטעות החמורה״ של שילוב אישה במשלחת.  מספר ימים קודם לכן משטרת המידות הטובות עצרה הופעה של להקת ריקוד אמירתית כי היא הוגדרה כלא צנועה ולא מוסלמית.  משטרת הממלכה התערבה לטובת להקת הריקודים. הדבר גרם לעימות פומבי בין משטרת המידות הטובות למשטרת הממלכה.

3 שנים מאוחר יותר, בשנת 2016 פעילות משטרת השריעה הוגבלה בחוק.   בהתאם לחוק החדש היא לא יכולה לעצור אנשים או לפעול בכפיה אלא רק לדווח למשטרה אם קיים חשש לעברות על החוק. במהלך השנים , משטרת השריעה זכתה לביקורת ציבורית על פעולותיה.  אחד הארועים  הקיצוניים התרחש בשנת  2002 , כאשר בבית הספר לבנות במכה פרצה שריפה ואנשי משטרת השריעה שהגיעו למקום מנעו הימלטות של התלמידות בטענה שהן לא לבושות  בהתאם למקובל במרחב הציבורי ויציאתן החוצה ללא ליווי של גבר אסורה.  בארוע הזה נהרגו 15 תלמידות.

תוך עשור אחד הופעות  של מטאליקה במדבר מסמלות   את המדינה הרבה  יותר מאשר כריתת ראשים ברחבה של מצודת אל מסמק בריאד.

בסעודיה קיימת רשימה ארוכה של עברות שבגינן אתם עלולים לחטוף קנס כספי. מספר דוגמאות: הצצה בטלפון של בן הזוג 500 אלף ריאל.  צילום וידאו ללא אישור המצולם   1000 ריאל.

השמעת מוסיקה בקול רם 500 ריאל. אם זה בזמן עזן (קריאת המואזין) 1000-2000. חיטוט באף בזמן הנהיגה 300 ריאל.

הוצאות להורג עדיין קיימות ובמספרים לא מבוטלים. גזר דין מוות נגזר בעוון המרת דת מאיסלאם, כפירה, העלבת המדינה או השושלת המלכותית, בגידה בזוגיות.   בשנת 2020 הפסיקו הוצאות להורג על עברות סמים. גם  החוק לפיו עבריין קטין היה מוצא להורג בהגיעו לגיל 18 בוטל. בשנת 2022 הוצאו להורג 147 בני אדם. כבר אין הוצאות פומביות להורג.  כבר לא כורתים ידיים ורגליים. נחמה פורתא.

בשנת 2018 נפתחו בתי קולנוע אחרי הפסקה של 35 שנה. ברחבי המדינה פועלים כ 30 בתי קולנוע. גם בתחום הזה הליברליזציה מתרחשת בתנועה.

עד לפני מספר שנים סרטי הארי פוטר היו אסורים בגלל כישוף  אך לאחרונה גם הוא קיבל חנינה. עד היכן הגיעה הפתיחות ? פרסומות עם דוגמניות של מותגי הלבשה תחתונה. כזכור הנהיגה של נשים בכבישי סעודיה הותרה רק בשנת 2018.

הכיוון המרכזי אליו מתפתחת התיירות הנכנסת לערב הסעודית מוביל את רוב  המבקרים בממלכה לחלקה הצפון מערבי שלה , אזור המדברי של אל אוּלה.  אם  תשאלו חבר סעודי , לאן לטוס או לנסוע מריאד הבירה , זאת תהיה ההמלצה הראשונה.  באזור על אולה שכנו ערים נבטיות עתיקות סטייל פטרה. לא רחוק משם נמצא החלק הסעודי של ואדי רם, אותו ישראלים רבים מכירים מחלקו הצפוני , הירדני.  באל אולה הוקמו בתי מלון יוקרתיים ומפוארים.  זה הסמל של סעודיה המודרנית , המנותקת מהעבר , אולי אפילו מהמסורת המוסלמית שלה.  שם במדבר בנו אולם קונצרטים מרשים שקירותיו מראות וחולות  המדבר משתקפים בהם.  פסטיבל על אולה המתקיים לאורך חודשי החורף  הוא שם דבר בעולם התרבות והוא מושך קהל רב שבא להופעות של  כוכבי רוק כמו  גם כוכבי מוזיקה קלאסית.  ישראל נמצאת מעבר לפינה.  לא רחוק משם אמורה לקום עיר העתיד של ערב הסעודית ואם נחפור קצת בחלומותיו הרטובים של בן סלמאן, עיר העתיד של העולם כולו.  כל השינוים שעוברים על הממלכה הם חלק ממה שנקרא ״חזון 2030״ עליו הכריז יורש נעצר לפני מספר שנים. לקראת שנת  2030 העיר החדשה Neom אמורה לרקום עור וגידים או ליתר דיוק מתכת וזכוכית.  מדובר בעיר העתיד במרחק של כ 180 ק״מ מאילת.  אני לא אפרט כאן את כל תכניותיו של בן סלמן לגבי העיר הזאת, פשוט לחפשו בגוגל את המילה  Neom , אבל באופן כללי החלום הוא להעפיל על דובאי בכמה וכמה רמות. אילת וישראל הם חלק מהתכנית הלא מוצהרת. כולל רכבת מהירה אשר אמורה לחבר את העיר הדרומית של ישראל עם עיר העתיד בתוך פחות משעה.  הגשר  מעל מפרץ אילת לסיני אמור לחבר גם את הגדה המערבית וליצור  סוג של ״המפרץ הפרסי החדש בים האדום״.  העיר אמורה להיות פתוחה לכל יזם מרחבי העולם ללא הגבלות דתיות או אידיאולוגיות.  כל זה במרחק של 4 שעות טיסה מאירופה , במקום 7 שעות לדובאי.  כסף יש.  אמביציות גם. יש גם מי שסבורים שהרף בכל זאת גבוה מדי.  שנת 2030 קרובה, אז נחיה ונראה.

במוצאי שבת עלינו על טיסת וויזאייר מג׳דה אל עבר לרנקה בקפריסין.  בסך הכל קצת יותר משעתיים וחצי ואנחנו באיחוד האירופי , רק חצי שעת טיסה מישראל.